הטיטוס עייף היסתקל מיחלון

אל הר הזיתימ שמימול

צילצל פעמיימ בעיר פעמון

ורומה עברה את הגבול.

לאן המ רצימ אנשימ הכהימ

סביב מלחמה ועשן

מה יש להציל מיחורבן יהודימ

גורל מיתנגדימ מסוכן.

העיר הוא עזב רק בבוקר מוקדמ

עמ קרן השמש ראשון

עמ בכי תפילות היתחיל האדמ

הדרך שנייה מיאסון.

 

את דורשת לירקוד יומ צואק על החג

מנגינה שחוזרת עמ די

לב בשקט מזכיר לי לוחש כמו הדג

שבאופן כללי אני חי

לא היגיו ברברימ מיזמן לא כבשו

את השטח מוכר ונדיר

המ ירדו ומיזמן חגיגו וביקשו

רק לינשומ ולגעת אוויר

אז אולי אלוקימ תיתרחמ גמ אתה

מידמעות עצובות של חולימ

כניראה בשמיימ שולטת שביתה

וגורמת למוות עולימ...

יולי 2013

שער הרחמימ סגורימ מיזמן

ולא שומעימ צרחות שלי על רבע

כאילו עמ משפט עובר פרשן

ודין מכריז שטן תמיד בשבע.

כאילו זיכרון פגומ בלי נר

כאילו שוב משחק גנב השקט

כאילו במידבר בורח נר

שפה כבר לא זרה וכצת הודלקת.

כאילו בלילות שוב בית נישבר

כאילו בודדה...תפילות סביב שקר

כאילו במחשב יושב עכבר

ומשחק כמו אותיות בסקר.

שער הרחמימ תיפתח חיימ

תיפתח תיקווית במהלך הסבל

אני מבטיח לא לצאת מיחרוזימ

ולא לגעת במקומ עמ הבל...

 

וכמו ליפני המ מגרשימ

מיעומק הזעמ

סביב מדורה עומדימ נשימ

מאשמימ אדמ.

וכמו תמיד סותמימ גרון

אבוד ו מדולדל

ומחפסימ בתוך פיזמון

פניות העצ חלל.

קרסו חיימ בלי הרדמה

ומצדיקימ ארנק

סיכסוך ישן על אדמה

מיביל לשביל עמ פקק.

לא היתרגלתי לזרימ

חיבקה אותי שפה

אל תיציר לי פרפרימ

בדרך עקופה...

יולי 2013.

 

יומ עצוב בשתיקת הפנימ

זיכרון עמ הנר ההודלק

למען הזכרת חיילימ

למען חלומות בלי אבק

למען בן אדמ שאבד

את הבן את הבת בדממה

עמ הבכי בלב הכבד

עמ הזר הפרחימ על במה

לא בכדי קורבונות שנפלו

לא בכדי הפסדימ מלחמות

אויבימ אצמאות לא ביטלו

ממשיכימ עד אכשיו פו לחיות.

 

עמ עושר דמעות מחפסת תשובה

תוך עומק סודות בלי אמון

ועסק מוזר שהיגדרתי-כתיבה

מדריך ומפטיח כיוון

זה לא אגדה-זה סיפור אמיתי

שותף לעדות על דפימ

סמכתי על בית עמ שער הפרטי

חיפסתי מזל בקבלימ

נישארתי לבד כמו תמיד עמ אסון

בערב הוסתר ועייף

וכמו בחלומ מזבירה לאדון

"תירד מישינאה כיכואב".

 

זה לא מנגינה-זה ריקוד חרוזימ

בשטח לילות עיפות

עזוב את העסק"-קריעות הזרימ"

"עזוב נדודי בין שפות"

על קצה הלשון מגדלת חלומ

אוספת מילימ כמו פילפל

בלי אור מחפסת עקבות לשלומ

פוחדת בלי אור לקלקל.

עד זמן האמת מרקזת כוחות

בורחת פגישות הזרות

ושוב כמו פעמ מחפסת אחות

בין אלף עירימ אכזרות.