לאמריקה

רק לעבור חצי עולמ

מיסבל השחור

הסרט מר כבר נעלמ

בימקומ הסרט בכור

רק להדליק חיימ פרטימ

לעבר החופשימ

להיסתדר עמ הדתימ

ליברוח מיפושימ.

לינגוע רק בפסל זר

מזכיר לי עצמאות

ליסלוח רק עולמ אכזר

ולהזמין שירות...

 

לאימה

צר לי אמה בין זרימ

בין אותמ אחימ

בעולמ של אכזרימ

לא חיימ פרחימ

ניפגש יודעת טוב

ביומימ של סתיו

יקלטו עיניימ חוף

כמו יגול את קו

נידבר על בעייות

בלי דמעות זעמ

את לימדת לא לחכות

הרס כול פעמ

את ירדת מיהחלומ

לא חוזרת שוב

היתגברתי לא פיתאומ

ושברתי כלוב

תיסרבי אמ אשמה

תבטלי עדות

בת קטנה שלך סתומה

מחזירה איכות...

 

 אמ עקשן עמ העצב כמוני

לא מדליק לי נרות בחגימ

אנשימ מיסתדרימ עמ העוני

וביחד סופרימ הרוגימ

אמ עליז בלי סיבות ובלי קשר

מאמין בכוחות הכוכב

המידבר מדמיין על הדשה

שר שירימ אהובימ רק בסתיו

אמ שלי בשקרימ של עיניימ

המוביל אגדות ופרחימ

אמ עופף ליפעמימ בלי כנפיימ

מדובר על אבות ואחימ.

אחר כך יכתבו מילימ

כיילו אשמה

אחר כך ישחתו פנימ

וגוף ונשימה

אחר כך עמ מילה-חבל

עמ שקר וחוצפה

אל תאמין שזה גורל-

פרחומ על הריצפה

תיזרוק אותמ מיהחיימ

ואל תיסלח חיות

סיימתי דרך אבנימ

בין שתימ-אסרה שפות.. 

לך הביתה רוצח אומלל

פו מיעבר לכול הרוחות

מיתעלל וצוחק החלל

בלי תיקווה לקבל הוכחות

פו בחול במידבר היקר

הספה מחפסת עקבות

והצלב הכחול על כיכר

"שוב מזכיר--"את בארצ אבות 

הגרון העייף מדולדל

לא ניחנק וספתיימ פתוחות

לך הביתה רוצח אומלל

יש דיבור אחרון עמ אחות.

2011.באר שבע.

השמש שחור לא מרא לנו דרך

אמ ירדו אז ירדו כנירא זה גורל

ואלפיימ שנימ המ אלפיימ בערך

והכוס כבר מוחן אחרון עמ רעל.

הסימלה ערוקה שרוקדת על רוח

הקנקן על הכתף כימאת כמו פעמ

רק סודות המילימ שירדו מיהלוח

מסבירות העקבות אדומות של אדמ.

 

בד שמימ היומ כמו ציור העצוב

שמש מת ורוקדימ אננימ

יומ שותק ושותה כמו ציפור מיהכלוב

ורוחות מצליפות הפנימ

מכשיבה לצלילימ שתפסו האוויר

ובורחימ השורות מיהיד

שוב ניזכרתי סיפור המוזר ונדיר

והיסתרתי השורש בקד.

 

פורימ

תיצייר לי כיאוך על פנימ

תיצייר לי למרות הכמישה

בתקופת התקיפות אבנימ

ניגמרה באסון פרשה

תיצייר לי דמעות על פנימ

כדי לישכוח בכיתי אטמול

כדי לדעת-עוברימ ליפעמימ

היומימ לא קלימ-זה הכול

זה הפורימ-צייר וילצן

שצוחק ודורש לי ליצחוק

לא כתבתי תפילות ביומן

זה הכול עוד מעט ואשתוק.

 

פו בלי מיימ בבאר יבש

מדברת לבד עמ אלי

כבר למדתי סידור לבקש

וכימעט נהינת מיכולי

מיתפילות שכתבתי בסתיו

בין חגימ עמ כיאוח העדין

ושיחקתי כמו גור עמ זנב

עמ היומ שקיבלתי כמו דין

פו עמ שבה ברכות מוזרות

עמ השיר שתמיד אחרון

עמ הבכי בשטך לילות

עד עכשיו לא סגרתי חלון. 

מיקלת שלי מיזמן ארמון

בנוי מיאותיות

אל תחפסי הפעמון

בעצב של תביעות

מילימ שלי מיזמן בילבול

בשטך הנילכד

בלי שאלות עברתי גבול

בלי שמ ומעמד

לי אין דרכימ לחזרה

כילב מיזמן קבור

מאמינה כבר לא זרה

בכפר של הכדור

המוח מסרב פשרות

עייף מיכול תפילה

מקומ דומה לבית קברות

מקומ באפלה

אני וצליל מי אחרון

יצחק על הגורל

רועד ביד העפרון

ומייצר שוב גל...

 

מיכתב

לא עזבתי אותכה כיידעתי היטב

הטיול רק טרוף לעתיד

לא שברתי דלתות רק שברתי הלב

וסמכתי על זכר משמיד

לא ביזבזתי דקות-בן גדל בסימחה

עמ חוטימ בידיימ קשורות

בעיניימ עצומ בקשות לברכה

אדישות למען בחורימ

לא לבד עמ הימ מזיזה הגלימ

מרמזימ על עיסוק אהבה

אל תיכתוב לי מיכתב מי יומימ לא קלימ

זה הכול ניפגש עוד תיקווה.

 

ארשת סלידה על פנימ מוזרימ

היכרתי סוף-סוף אצמאות

והרס נפשי בין שחנימ הזרימ

סילק בנימוס הצביאות

חותמת עלי מפטיחה לי חיימ

פטורימ מי יאוש ומזל

ןהרס מוזר בלי עדות בדרכימ

מזמין לי שירות הסבל

תישלך ליכנפיימ לעומק סדות

תימחוק היומימ לא שלי

בערב שחור תיסתלק מיפרדות

תזכיר ליציור עמ דלי